למה מחנכים ילדים בישראל להיות גיבורים?
גבר - man
גיבור - hero
להתגבר - to overcome / to man up
היום הסברתי לילדה שלי מה ההבדל בין הנשיקה שאני נותנת לאבא והנשיקה שאני נותנת לה.
למה סוג האהבה הוא שונה.
זה לא היה קל, אבל בזכות כמה נסיכות של דיסני אני מאמינה שהיא הצליחה להבין.
שלשום הסברתי לה שאף אחד לא יכול לגעת בה בלי רשות, שהגוף שלה הוא שלה.
אז ביקשתי רשות להלביש אותה, והיא חייכה ואמרה "אמא זה הגוף שלי, ואני לא מרשה!".
גם דיברנו על המוות ועל החלל ועל יום השואה ועל ראש הממשלה.
אבל עדיין לא אמרתי לה: "הי ממוש, אלה החיים תתגברי!".
אחד משירי הילדים הכי מפורסמים בישראל הוא "פרח נתתי לנורית":
"אינני בוכה אף פעם./ גיבור אני, לא בכיין!/ אך למה זה, אמא, למה/ בוכות הדמעות מעצמן".
ארבע שורות אלה הן סוף השיר "פרח נתתי לנורית" שנכתב ע"י מירים ילן שטקליס בשנות ה—40 בישראל.
קונצנזוס האהבה לדני שבור הלב, חוצה גילים ודורות ומראה לנו שהשיר עשוי מחומרים שקלאסיקה עשויה מהם.
יש בשיר משהו אוניברסלי, שהפך את השיר לאהוב ומרגש בכל זמן ומקום.
חשוב לזכור שהשיר נכתב ופורסם בשנות ה-40 של המאה ה-20.
באותם ימים כשבישראל כולם היו עסוקים בחידוש העברית, ביהודי החדש, בציונות ובמלחמות, הצליחה המשוררת להכניס את הנפש לספרות הילדים.
בתוך כל הבלאגן מסביב, הצליחה המשוררת להבין שבשירי ילדים יש פוטנציאל לעזור במצוקות הנפש של הקוראים הצעירים שלה.
המשוררת מרים ילן שטקליס כתבה שירים רבים שהם קלאסיקות על-זמניות.
לי באופן אישי תמיד קשה עם השירים שלה, גם כילדה ועוד יותר כאימא.
אני לא רוצה לשמוע את השירים, קשה לי עם הסאבטקסט שלהם, הם לא נגמרים שמח, אבל גם לא עצוב.
השירים פשוט מסכמים – החיים הם תקופה קשה.
השירים מכינים את הילדים לחיים, ואת המבוגרים לשאלות הקשות שהילדים צריכים להתמודד איתן.
השירים עוזרים לקוראים להבין – לא תמיד יש תשובה או הסבר מנחם.
לפעמים נדמה לי שמחנכים אותנו פה בישראל להיות גיבורים. כאילו שלהיות גיבור זה דבר טוב.
עד כמה שהשיר "פרח נתתי לנורית" הוא קלאסיקה ישראלית, אני פשוט לא יכולה לשמוע אותו.
ואתם?
להסביר, הסבר
to explain, explanation
נשיקה
בזכות
רשות, ביקשתי (לבקש) רשות, מרשה (להרשות)
מפורסם, פורסם
שבור הלב
חוצה גילים ודורות
עשוי מ , עשויה מ
נפש, מצוקות נפש
על זמניות
באופן אישי
מסכמים (לסכם)
להתמודד
נדמה לי
מחנכים (לחנך)
A flower I gave to Nurit
Why are children in Israel being educated to be heroes?
Today I explained my little girl what the difference is between the way I kiss dad and the way I kiss her.
Why the type of love is different.
It wasn’t easy but with several Disney princesses I believe she could understand.
A couple of days ago I explained her that no one can touch her without her consent, that she owns her body. Then I asked her permission to dress her, and she smiled and said: “Mom it’s my body, and I do not agree!”.
We spoke also about death, and space, and the Holocaust Memorial Day, and the Prime Minister.
But I still didn’t tell her: “Hi darling, that’s life. Get over it!”.
One of the most famous children’s songs in Israel is “A flower I gave to Nurit”:
"I never cry / I’m a hero, not a baby cry / But why mom, why / The tears come on their own"
These four lines are the final lines of the song “A flower I gave to Nurit” wrote by Miriam Yalan Shteklis during the 40s in Israel.
The loving consensus to heart broken Dani crosses ages and generations and shows us that this song is made of all the materials that form an eternal classic.
There is something universal about this song, that made it loved by so many people and moved them every time and everywhere.
It is important to remember that the song was written and published during the 40s of the 20th century.
During these days, while everybody in Israel was busy in renewing Hebrew, the new Jew, Zionism and wars, the poet has succeeded to infuse the soul into children literature.
With all this mess around, the poet has managed to understand that children’s songs have the potential to help with the emotional stress of her young readers.
The poet Miriam Yalan Shteklis wrote many poems which are considered as eternal classics. Personally, I always had a difficulty with her songs, as a child and even more so as a mother.
I don’t want to hear the songs, I have a lot of difficulty with their subtext, they never end with a happy ending, and either a sad one. They just sum it up – Life is tough.
The songs prepare the children to life, and the adults to the tough questions that children must face. The songs help the readers to understand – there isn’t always an answer or a comforting explanation.
Sometimes it seems like in Israel we are educated to be heroes. Like being a hero is good.
There is no doubt that “A flower I gave to Nurit” is an Israeli classic but I just can’t hear it.
What about you?
Komentar