For many Israelis, Rosh Hashanah is a chance to celebrate two New Years—the Hebrew year ("השנה העברית") and the civil year ("השנה האזרחית"). To me, there's a big difference between the two:
The civil year is more about looking ahead—setting goals ("לקבוע מטרות") like losing 5 kilos, quitting smoking, finding love, getting that promotion, or maybe going on a new adventure.
The Hebrew New Year always feels like a special, festive milestone ("אבן דרך / מיילסטון").
It is when I get reflective. It’s the time to think about the past year, the people I've met, and the journey I’ve been on. It’s a happy holiday, coming right after summer, when everyone’s tired. Kids go back to school, the weather cools down, watermelons disappear, and that refreshing sea breeze starts to show up again.
It's been a terrible year with no closure.
I feel like I have the "right" to break up with her twice ("יש לי את הזכות להיפרד ממנה פעמיים").
I just want to process everything that's happened and get back to normal life - you know, enjoying a cup of coffee, missing the occasional bus, getting paper cuts, and meeting new people.
As I share this now—and will keep sharing—I’m grateful for every meeting I’ve had and to everyone who hasn’t given up on Hebrew—our spiritual glue.
Each lesson with a student is like an escape, an exciting adventure that gives me strength and emotion.
Currently, every word in Hebrew feels painful.
Each word signifies pain, tragedy, absence, or loss.
Each word carries a heavy weight.
I wish to summarize this post with one word only - thank you = Toda תודה.
And in one word to wish – peace = Shalom שלום.
Here’s to a (better) year for all of us—שנה (יותר) טובה לכולנו.
Gili
יהיה טוב
מילים: אבי אוחיון, יסמין מועלם
לחן: מאור שושן, טהר שפי רפלד, יסמין מועלם
ניסיתי הכל רציתי לקום וללכת
כבר לא אכפת מכל הרעש מסביב
זה לא שוויתרת מהר
גם אני בעצמי עוד נלחמת
זה כבר תקופה שגם הלב כבר לא מקשיב
בסוף זה רק אני ואת פה
בסוף היום בשקט באוטו
החדשות עברו ליד האוזן ו
אמרנו תודה על עוד יום
לא מנסים לכבוש את העולם
רק לנקות את הלב מהאבק
עוצרים בצד הדרך מסתכל לך בעיניים
כשאני אומר לך
גם אם יישרף הכסף
נשב ונצחק במרפסת
אני ואת והשקט
לא צריך כלום קרן שמש
גם אם ייקח לנו זמן
תראי שהכל מכוון
נשב מסביב לשולחן
אני מבטיח לך ש
בסוף יהיה יהיה טוב
הפרחים ישובו לפרוח
תראי שיהיה טוב
יהיה טוב
גם אם יש עוד דרך לעבור
בסוף יהיה
יהיה טוב
הפרחים ישובו לפרוח
תראי שיהיה טוב
יהיה טוב
גם מתוך החושך יידלק האור
בסוף זה רק אנחנו בחדר
מה עברנו בשנה זה כמו עשר
לא זה לא במילים זה התדר
ניסיתי לעשות לנו סדר
לפעמים רואים רק את הסדק
נמצא את הדרך בלי נדר
הזמן טס כל כך מהר
אנחנו בטח לא נזכור את מה שאין
רק מה שכן
אפשר לעזוב את העיר
ניסע על הכביש המהיר
העתיד תמיד מזהיר
לא צריך כלום רק אוויר
נמצא איזה אוהל שבור
נחיה שם כאילו ברור
שמדובר בארמון
רק תזכור ש
בסוף יהיה יהיה טוב....
Commentaires